קומיקס תל אביבי

סליחות
ביצוע: יהודית רביץ
מילים: לאה גולדברג
לחן: עודד לרר

איזה שיר מחרמן, לאה יא שדה קטנה!

באת אלי את עיני לפקוח, –קדימה, עיניים לפקוח רגליים לפתוח

וגופך לי מבט וחלון וראי,  –מציצנית הא?

באת כלילה הבא אל האוח  — יש דימויים יותר מחרמנים מלילה ואוח אבל אם זה עובד בשבילך (פותח חנות)…

להראות לו בחושך את כל הדברים. –להראות לו??? לו??? איזה משפט מוריד! יהודית באמת!

ולמדתי שם לכל ריס וציפורן
ולכל שערה בבשר החשוף  –אוקיי יש לך סטייה מינית קלה, לא נורא

וריח ילדות ריח דבק ואורן  –את ממש קינקית הא?

הוא ניחוח לילו של הגוף.  –היית מעדיפה שאני אתקלח לפני?

אם היו עינויים – הם הפליגו אליך  –אז את בקטע של סאדו מאזו?
מפרשי הלבן אל האופל שלך  –ידעתי, בתולה

תנני ללכת הו תנני ללכת  –איך אני שונא שאתן עושות את זה בדיוק לפני הסקס!

לכרוע על חוף הסליחה  –יפה, עכשיו תשתקי ותני לי לזיין אותך דוגי סטייל

תנני ללכת תנני ללכת…  –פה אני מפסיק להקשיב ורק מזיין

אני לא יודע איך הגעתי לפה, לגן עדן של לוחמים פלשתינאים (דבר המתרגם – גיהנום). ביום לפני שחיל האוויר הישראלי הפציץ את הבית שלי, קיבלתי מהם מכתב מוזר שירד מהשמיים, שכתב שהולכים להפציץ לי את הבית ביום זה וזה ובשעה כזאת וכזאת.

הזיכרון שלי לא משהו אז שמתי תזכורת בפלאפון, אבל בטעות עשיתי תזכורת שקטה, ולכן לא שמתי לב כשהתזכורת קפצה 15 דקות לפני הפיצוץ.

עכשיו לגבי הסיבה שהגעתי לגן עדן של לוחמים ערבים, אני לא מבין בדיוק. לפני חצי שנה נתתי לחאליד, בחור באמת מקסים,  להכנס כדייר משנה לבית שלי, אבל לא היה לי מושג שהוא טרוריסט! אוקיי נכון הוא הסתגר הרבה בחדר, ומדי פעם יצא מהבית עם כובע שאהידים, אבל חשבתי שזו האופנה החדשה של הצעירים.

המרגמות וחומרי הנפץ שלו שנמצאו ליד ערכת הקפה? הוא אמר לי שהוא עושה פעלולים לסרטים. בסך הכל הוא היה בחור נחמד. אמנם אנס שתיים מהבנות שלי, אבל כשהערתי לו על זה הוא הבטיח שיתן לי 10 כבש ברגע שיסיים את המשימה הבאה (אם רק הייתי מבין שהוא ציני ושהמשימה הבאה היא התאבדות…)

בכל מקרה אני חייב לזוז, אני חייב להכנס ללבה הרותחת לשעתיים ואחר כך לקבל הלקאות 7 שעות רצוף. האמת לא הרבה יותר גרוע פה מאשר בעזה.

אנחנו קוראים לכם, ימנים, שמלאנים, דתיים, ואזרחים מכל קצוות המדינה, להצטרף למען המאבק הצודק שלנו המתנגד לפעילות המתקיפה של כוחותינו.

אם צה"ל היו מפציצים את הבתים שלכם, בעודכם אזרחים חפים מפשע, איך הייתם מרגישים? זה מה שקורה כל יום לאזרחי עזה.

מגישה בלונדינית חמודה: ברוכים הבאים לתוכנית הבישול של השף אנטון פלוברי. היום אנטון מגיע לדירתו התל אביבית של בן.

מגישה: "אנטון, מה תבשל לנו היום?"

אנטון (במבטא צרפתי כבד): "דנה, אני מצטער… לא אמרו לי שככה יהיה זה. הגעתי לפה לפני שעה. אין לו כלום. תסתכלי במקרר. מה יש לנו פה? צנצנת טונה פתוחה. את יודעת שזה צובר חלודה?

מגישה: אנטון, מספיק להתלונן. אתה יודע שיש פה מספיק שפים ישראלים שישמחו לקבל את העבודה שלך?

בן: כן האמת שהתכוונתי לאכול את זה השבוע. לחלודה לוקח זמן להתפתח.

אנטון: חוץ מזה יש חומר דביק בתחתית של המקרר.

בן: כן נשפך לי בירה לפני כמה זמן. שמתי כמה בקבוקים בפריזר כדי לקרר את זה כמו שצריך ושכחתי את זה יומיים אז אחד הבקבוקים התפוצץ. את זה לא מלמדים בבית ספר לבישול הא אנטון?

אנטון: למזלי הגעתי לפה לפני ארבע שעות אז היה לי זמן לנקות את כל הכלים מחדש. המחבתות היה קטסטרוף! מלא – איך אומרים – ז'יפה!

קאט – כעבור שעה

מגישה: ואו אנטון איזה ריח נפלא. בוא תסביר לנו מה הכנת.

אנטון: מצאתי בפריזר דג קפוא והשתמשתי בתבלינים היום יומיים ליצור מנה ים תיכונית משביעה. את היין הבאתי בעצמי.

חחחח (אנטון והמגישה צוחקים)

מגישה: בן מאיפה הדג?

בן מתבונן בחשש באנטון. אה… קניתי את זה. אמרתי לעצמי שחשוב לאכול דג סלמון

אנטון: מקרל

בן: כן… מקרל מדי פעם.

מגישה: הצטרפו אלינו בשבוע הבא כאשר נצא מתל אביב ונעבור לדרום ונלמד איך לבשל מטעמים מקופסאות שימורים במקלט.