שעה 4 בבוקר. חדר שינה של ראובן. טלפון מצלצל.
ראובן: (מתעורר, בקול חצי ישן וצרוד) – הלו
רסר: (בקול תקיף) ראובן פויקוב
ראובן: אה… אמממ… כן?
רסר: אתה מתבקש להופיע על מדים בעוד שעה וחצי בבסיס ניצנה בדרום.
ראובן: מה? מה קרה? מלחמה?
רסר: כן. אתה נשלח לקרב.
ראובן: (מתעשת) מה? רגע… לקרב? אבל אני הייתי ג'ובניק והשתחררתי על קבן.
רסר: זה לא משנה. אתה נמצאת מתאים להשלח לחזית על ידי צוות מל"בלב.
ראובן: מל"בלב?
רסר: מל"בל. מאתרי לוזרים בודדים ללחימה בחזית. המל"בלב סורקת אתרי הכרויות, עוקבת אחרי הצאטים שלך בפייסבוק, מיילים, הכל.
ראובן: אבל למה אני?
רסר: אתה באמת רוצה שאני אפרט?
ראובן: פשוט אני לא מבין…
רסר: (קוטע אותו) תראה, יש לי את התיק שלך מול העיניים. אתה מבלה בממוצע 3.4 שעות ביום בפייסבוק ובאתרי הכרויות, 67.5 אחוז מהבנות שאתה מדבר איתן חושבות שאתה מוזר או סוג חסר ביטחון של מטרידן. בכנות, אין לך כל כך פרוספקטים.
ראובן: מה זאת אומרת? אבל אני עובד על עצמי…
רסר: אתה מדבר בטח על הסדנת העצמה אישית.
ראובן: כן… למשל.
רסר: המדינה רואה את הסדנה הזאת, שהוצאת עליה 7349 ש"ח לא כולל מע"מ, כהוצאה מיותרת.
ראובן: יכול להיות שהם מסדרים לי הנחה על הקורס הבא…
רסר: זה חסר חשיבות.
ראובן: אבל מה הקשר בין זה לבין להשלח לחזית?
רסר: ככה כולם יוצאים מורווחים. לך יש סיכוי לצאת גיבור קרב, והמדינה לא מאבדת אזרחים שתורמים לה.
ראובן: זה מכעיס אותי! אני לא מוכן! חוצפה שלך להתקשר אלי בשעה כזאת. תתביישו לכם! כאילו כל המטרה בחיים זה להרוויח כסף להתחתן ולעשות ילדים.
רסר: אנחנו גם יודעים על הפורנוגרפיה.
ראובן: אה… עוד שעה וחצי בניצנה?
רסר: אל תשכח להביא דיסקית.
אני פונה לבחורה יפה ("אפשר לשאול אותך שאלה?")
אין תגובה
אני שולח הודעה- אומר לעצמי "די זאת ההודעה האחרונה, אני שולח רק כי היא ממש שווה ("אז מה קורה? נפגשים?")
שלב הפתטיות – פה כבר אין לי חוקים, אני הופך לקבצן שתיין שמבקש שקל ומקלל את מי שלא נותן לו ("אז החלטת להתעלם ממני? לא יפה!")
הערה – כל הסימנים שיעקבו יוכיחו באופן חד וחלק שלא הייתי צריך להמשיך מעבר לשלב 7.
קבלת הודעה אחרונה מדנה ("היי בן. אתה ממש חמוד אבל לא נראה לי שזה ילך. אני לא מאמינה בהכרויות באינטרנט")