מראיין: יושב איתי  שחר סיגורי, שפרסם עכשיו ספר חדש אודות גבי, בחור בן 23 שעובר לתל אביב ומגלה איפה הוא עומד ביחס לחיים בתל אביב, לעולם הדיגיטלי ולניכור העירוני. שחר, אתה פרסמת ספר מרגש מאוד שזכה לתשבוחות רבות. תוכל לספר לנו איך התחיל הספר?

שחר: כן רפי. בגדול קצת קשה לי להתחקות אחרי התחלת הספר, זה פשוט משהו שאספתי מכל מיני חומרים שכתבתי במהלך הארבע שנים האחרונות.

מראיין: תוכל לספר לנו על החיים שלך. כיצד נראה יום טיפוסי של שחר סיגורי?

שחר: אני יכול לספר לך אנקדוטה משעשעת שקרתה לי לפני כמה ימים.

מראיין: אני אשמח.

שחר: אז הייתי באינטרנט, שוטטתי בפייסבוק. ותייגתי כמה תמונות שהיו לי שם, והסתכלתי על כמה סרטונים מצחיקים שחברים שלי שמו, וכשכל זה קורה אני גם מדבר עם חבר בצ'אט בפייסבוק והוא מספר לי שהכל טוב אצלו ושאין חדש. כשפתאום בחורה בשם תום פונה אלי. מסתבר שהוספתי אותה כחברה לפני כמה ימים, ולא כתבתי לה כלום בצירוף החברות. אגב, אני יכול להגיד לך שאני לא ממש מכיר אותה היא פשוט נראתה לי חמודה אז הוספתי אותה לפני כמה ימים וקיוויתי שהיא תאשר. אז היא עדיין לא אישרה אותי, והיא פונה אלי עם משפט כמו : "היי… מי אתה?"

אתה קולט?

מראיין (קצת מאבד סבלנות): כן… ומה בעצם קרה שהיה מעניין?

שחר: אז זהו אני, אחת המעלות שלי היא הכנות הישירה, זה מה שהקוראים שלי אוהבים. אז כתבתי לה את כל מה שהוביל אותי להוסיף אותה, והיא כמובן לא אהבה את זה. אני לא ממש יכול להיות בטוח שהיא לא אהבה את זה אבל היא הפסיקה להגיב אחרי הסמיילי שהיא כתבה והייתה שתיקה כזאת, שתיקת צ'אט.

מראיין: אז מה אמרת לה?

שחר: לא אמרתי כלום. אני אוהב בקטעים כאלו פשוט לראות מה קורה ולא לנסות להלחם עם הבחורה. ואז נכנסת עוד חברה שלי, שפניתי אליה כי היא הייתה שייכת לקבוצה די רדיקלית בפייסבוק שדוגלת בפציפיזם דרך ריקוד וסטטוסים מצחיקים. וחוץ ממנה חבר שלי עדיין מדבר איתי על איזה סרטון קורע מצחוק. מרוב חלונות שיחה בצ'אט בטעות כתבתי לתום מה שהתכוונתי לכתוב לחבר שלי.

מראיין: אני חייב להיות כנה איתך שחר, אני יודע שקיבלת ביקורות מעולות גם במדור הספרות של הארץ וגם בYNET, אבל הסיפור הזה שהבאת עכשיו… אולי אני לא מבין אותו בדיוק. כמה זמן בערך ביום אתה מבלה מול הפייסבוק, ואיך זה משפיע ליצירה שלך?

שחר: תראה, הפייסבוק פתוח כל הזמן, אבל אני עושה דברים אחרים.

מראיין: מול המחשב.

שחר: כן.

שחר והמראיין בוהים אחד בשני.

שחר (מזיז את ראשו למטה לכיוון הרגליים שלו, חוזר להסתכל על המראיין): כן.

השידור מופסק.